רייקי - עקרון ההשלמה ואי ההצמדות 

לפני כשבוע פגשתי חבר, שהרבה זמן לא ראיתיו.

פגישתנו לראשונה בעבר הייתה, בסדנת רייקי, והיה ברור לפחות לשנינו, מה הייתה הסיבה שבגינה הוא הגיע לסדנה. זה היה העיוות הקל הלא רצוני, שהופיע אצלו ב-פנים מידי פעם כשדיבר עם מישהו- דבר שמאוד הפריע לו. למרות שטופל ע"י מספר רופאים ומספר שיטות מערביות, ניכר היה שכלום לא עזר, ולכן החליט ללמוד שיטת ריפוי רוחנית ולהיכנס בכלל לתחום הרוח וללכת "עד הסוף". כולל לימוד מדיטציה, תרגול רוחני, עבודה על מודעות פנימית ועוד.

בשבוע שעבר שבו פגשתי אותו, זה היה לאחר כ-שמונה שנים שלא ראיתיו, כשלמעשה ארבע שנים מתוכן הוא בילה ב-אשרם בהודו.

התחבקנו, העברנו חוויות ושמתי לב ל-עיוות הקל בפנים, שלא נמוג, ואז תוך כדי פתיחות שאלתי אותו, תגיד לי חיים (שם בדוי), אני שם לב שלמרות כל מה שעברת ולמדת עדיין העיוות ב-פניך לא נעלם ולא השתנה.

"כן" הוא ענה בביטחון שפעם לא אפיין אותו, "העיוות נשאר, אבל עכשיו הוא לא מפריע לי יותר !".

הפנמתי, שתקתי מס' שניות והבנתי - כן! עניתי לו- "חיים אתה שונה מאוד היום מאשר לפני שמונה שנים. אתה פשוט מואר! ".

חשבתי לעצמי, הרבה פעמים אנשים נכנסים לעולם הרוחני, מתרגלים, לומדים מעשירים את עצמם על מנת להגיע לשינוי מסוים-מוגדר אולי, כפי שהם רוצים, אולם הרבה פעמים השינוי המיוחל שלשמו הם רצו להגיע- לא מגיע.

ואז מופיעה נקודת המשבר הראשונה. האם להישאר או לפרוש?
חלק מהאנשים, אכן מגיעים לחלק הזה ולדילמה מה הלאה?.

תשובתי תמיד היא - תמשיכו לתרגל, תמשיכו ללמוד, תמשיכו להתפתח. בידיעה,באמונה שלא כל מה שאתם מייחלים לעצמכם כיום, הוא אכן מתאים לכם בטווח הזמן הנוכחי או בכלל.
קשה להעביר זאת לאנשים שלא מחוברים לאמונה בכוח עליון, טבע,אלו-הים או איך שתקראו לזה. אולם רובם ממשיכים וחלקם המועט, ממשיכים לחפש אלטרנטיבות אחרות.

אם כן מהיא החשיבות בכל זאת של כל הלימודים והתרגולים הרוחניים?

לימוד "עקרון ההשלמה" - "עיקרון אי ההיצמדות" לדברים או למצבים.

כולנו עוברים משברים מסוגים שונים במהלך חיינו. משבר כלכלי, פיטורין ממקום העבודה, פרידות לאחר מערכת יחסים, מחלות שונות, מוות אנשים אהובים לנו ועוד..

למעשה כל החוויות הקשות , אמורות להעביר אותנו שיעור בחיים, לפתח את הראיה הכוללת שלנו, ולפעמים גם לקחת אותנו למקומות שלא היינו יכולים להגיע אליהם, בלעדיהם.
למעשה וגם בדרך כלל כל פגיעה זו או אחרת, כל כאב שאנו חווים, מפתח בנו את החמלה וההזדהות עם מצבים דומים שאנו נתקלים בהם ביום יום אצל אנשים אחרים, אחר כך.
אבל לא זאת המטרה העיקרית שלשמה אני כותב.

המטרה העיקרית שלשמה אני כותב היא, שאנו צריכים להפנים את עקרון ההשלמה וההרפיה מדברים,ממצבים.

כאשר לדוגמה אנו חווים פרידה מבן זוג, בעיקר אהוב, או פיטורין מהעבודה, הרי שאחרי ה-"אבל" יכול להתפתח אחד מ- שני מצבים : ירידה לתהום נשייה או התעוררות ועלייה כלפי מעלה, "אבל שלא נגמר" או לחילופין "ניעור אבק האבל" והמשך קדימה בכוחות מחודשים.

על החוויה הקשה אין כל ספק שרצוי להתאבל . תהליך ה-אבל הוא תהליך מועיל ומרפא ביותר בעבורנו ובמקום להסתיר את הכאב, להתעלם ממנו או להעמיד פנים שלא קרה שום דבר, הרי שאנו פונים אל האבל פנים מול פנים מתוך הלב שלנו, אנו חוקרים ונותנים ל- צער,אנרגיה מיותרת לצאת החוצה.

אולם כאן אנו מגיעים אל אחד מ-שני המצבים הבאים אחרי ה-אבל.

"אבק האבל" שמצטבר עלינו בערמה מידי יום, או התנערות שלנו מ"אבק ה-אבל" והליכה הלאה.

מהו אם כן הגורם שיכול לעזור לנו בכך - זהו עקרון ההשלמה וההרפיה מדברים - עקרון אי ההיצמדות.

אם תרגלנו תרגול רוחני בצורה קבועה, למדנו , התפתחנו - הרי שתהליך ההשלמה יהיה חלק מאתנו. נקבל את הטוב ואת הרע כיחידה אחת ונדע תמיד שגם לרע בעיננו יש מטרה, אף שלא תמיד נראית מיידית לעינינו.

לפעמים אנו מתגרשים ומגלים שחיינו הקודמים פשוט היו זוועה. לפעמים אנו מפוטרים מהעבודה ומוצאים עניין חדשמקום עבודה שהרבה יותר מתאים לנו, לפעמים אנו מאבדים אדם אהוב אבל פתאום מבינים וזוכרים משהו ששכחנו-שלמעשה אף אדם לא נשאר כאן לנצח גם לא אנו.

פעם- הסעתי ידידה טובה טרמפ הביתה. היא הרגישה מאוד רע, וסבלה מכאבי ראש. שאלתי אותה האם היא מעונינת שאעזור לה קצת, והיא ענתה בחיוב. עצרתי את הרכב בצד הכביש והעברתי לה רייקי למשך כ-עשר דקות. לאחר מכן היא הרגישה כמעט טוב, למעט עייפות ורצון לישון. אבל לפני שהיא נרדמה על מושב המכונית היא אמרה לי, אני ממש מקנאה בך, יש לך יכולת לרפא אנשים, לרפא את עצמך,בטח אתה לא חולה אף פעם !!.
התגלגלתי מצחוק ואמרתי לה, זה ממש לא נכון, למרות שאני משתדל לטפל בעצמי מידי יום, גם אני חולה, מצטנן, מקבל כאבי ראש ותוסיפי לרשימה מה שאת רוצה, רק מה !, העניין הוא שאני מנסה לקבל את המחלה בשלווה ככל האפשר, ומאפשר לגוף שלי ע"י כך להירפא מהר יותר.

יש נטייה לחשוב לפעמים, שאנשים בדרגות רוחניות ולא חשוב באיזו רמה - הם לא חולים ולא כועסים ולא מקבלים דיכאון ולא.......... הם במצב אושר עילאי ובריאות מתמדת. (ולפעמים אנו שוכחים אף, שהם ילכו לעולמם יום אחד)
זה לא נכון! . מה שנכון הוא תהליך ההשלמה עם הבעיה. לא להיאבק בה, לא לתת לעצמך לשקוע ולבזבז אנרגיה,לא להיצמד אליה, אלא, פשוט להתאבל אם צריך, לנסות להבין מהן המסקנות אולי שצריך ללמוד מכך, אבל להמשיך הלאה, קדימה, בידיעה,באמונה שיש כוח עליון שיודע מה טוב בשבילך, ולא בהכרח ש-מה שאתה חושב שאתה צריך, הוא באמת נכון עבורך.

כל אדם -מואר ככל שיהיה, רשאי ויכול לצאת גם משלוותו, אבל, הוא ידע מהר מאוד, לחזור אליה וזאת לא ע"י להשיב מלחמה השערה, לא להפעיל את האגו, אלא להפך, לקבל את המצב כפי שהוא ולתת לבעיה להתמוסס.

אחד מחמשת העקרונות ברייקי המנחים אותנו מורי הרייקי- הוא העיקרון האחרון - "אודה על כל מה שנפל בחלקי". או כמאמר חז"ל " חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".

נורא קשה ליישם עיקרון זה בשעת משבר - כיצד אפשר להודות - מילא לשתוק,לקבל את הדין אבל להודות? הרי,אני רואה רק חושך עכשיו !.

אבל כן - צריך להודות,כל תהליך שבא מתוך השלמה והכרה מצידנו - יעבור בצורה חלקה בסופו של דבר. כל תהליך שתהיה מעורבת בו- הענווה ולא האגו - תהליך שבו נשבור את האגו, תהליך שבו נבין שיש משהו חזק ,גדול ואינטלגנטי מאתנו - הרי שיתרום לנו בסופו של דבר "ירידה לצורך עליה".

כותב המאמר:
משה בש.
מאסטר "רייקי מסורתי" הכולל סמלים יהודיים
ומורה רוחני.